 |
|
|
 |
כתבה מספר #1 בעיתון א-לה גוש - 3 מצבי הפסקת הכנסה: פטירה, נכות ופרישה
שלום רב. בגליון זה של א-לה גוש נפתח סידרה של כתבות שיעסקו בנושאי ביטוח, פנסיה, קופות גמל וקרנות השתלמות. בכוונתי להביא בכל פעם נושא אחד ולהאירו מנקודת המבט שלי שהינה שילוב בין התייחסותי המקצועית לבין הבנתי את הצורך, הביקוש והעניין של אוכלוסיית משגב.
אני מקווה שאתם, קהל הקוראים, תשכילו לקחת את המידע שכאן ולעשות איתו שימוש מעשי.
הפעם כהתחלה – על ערכו הכלכלי של האדם והפתרונות למצבי הפסקת הכנסה:
עולם הביטוח והחסכון הפנסיוני מבוסס על ההכרה כי לכל אדם יש ערך כלכלי ועליו להבטיח את גורלו וגורל משפחתו (ולפעמים – סביבתו הקרובה) לאותם מקרים בהם יפסיק לייצר הכנסה: פטירה, נכות ופרישה. שתי דרכים מקובלות לחישוב ערכו הכלכלי של האדם:
האחת – על פי הכנסותיו הצפויות עד ליום הפסקת עבודתו.
השניה – על פי צרכיו וצרכי משפחתו (לפטירה – צרכי משפחתו בלבד) כאשר עליהם להתקיים מ הכנסה אלטרנטיבית.
האדם ומשפחתו מקיימים רמת חיים המתאימה לרמת ההכנסה של המפרנס הראשי/ת ובן/בת זוגו.
לכן, הם ישאפו לכך כי במקרה של הפסקת זרם הכנסותיו של האדם כתוצאה מאחד מ-3 הגורמים שהוזכרו לעיל, תהיה ברשותם הכנסה אלטרנטיבית אשר תבטיח את רמת החיים לה הורגלו.
מכאן הצורך לעקוב ולעדכן את סכומי הביטוח והחסכון הפנסיוני הצפוי בהתאם לשינויים ברמת ההכנסה.
בקביעת סכום הביטוח למקרה פטירה, המבוססת כאמור על גובה הכנסתו של המבוטח, ראוי כי יילקחו בחשבון שתי נקודות נוספות: האחת – רמת ההכנסה של בן/בת הזוג של המבוטח. ככל שהיא גבוהה יותר, ניתן להקטין את סכום הביטוח וזאת לאור העובדה כי חלק מההכנסה שתמשיך לאחר פטירתו של המבוטח היא הכנסתו של בן הזוג שנותר בחיים. השניה – סכום הביטוח נועד לתת למשפחה הכנסה שוטפת לתקופה ארוכה אך מוגדרת (מקובל לחשב כי סכום הביטוח הנדרש צריך לתת הכנסה חודשית אלטרנטיבית למשפחה אשר יחד עם מקורות הכנסה אחרים, תאפשר קיום כלכלי לכל ילד עד הגיעו לגיל 24 ולבן/בת הזוג - עד גיל פרישה או אפילו עד הגיל המשוער של סוף ימיו/ה). בהכללה, ניתן לומר כי סכום הביטוח המירבי לו נזקקת משפחה יהיה בנקודת הזמן שהיא לידתו של הילד הצעיר במשפחה. מיום החתונה ועד לאותה נקודה צרכי הביטוח הולכים וגדלים בהתאם לגידול המשפחה. מנקודה זו ואילך צרכי הביטוח הולכים ופוחתים בהתאם לתקופת צריכת הכסף שהולכת ופוחתת.
אגב, לא פעם מצאתי פוליסה של מבוטח בגיל 50 - 60 אשר ילדיו – כולם או רובם - כבר מתפרנסים בעצמם ולבת זוגו יש הכנסה יפה ולמרות זאת בפוליסה שלו יש סכום גבוה מאד לביטוח חיים. לשאלתי מדוע הינך נדרש לביטוח חיים כה גבוה וממשיך ומשלם כל כך הרבה (פרמיית ביטוח חיים בגיל הנ"ל – גבוהה למדי. ובפוליסות הוותיקות – ממש מחירי גזל ועוולה), לא היתה בפיו תשובה.
באשר לסכום הביטוח המומלץ למקרה נכות או אי כושר עבודה, מקובל כי סכום הביטוח יהיה בגובה 75% מהכנסתו ברוטו של המבוטח. סכום זה, בניכוי מס הכנסה ובתוספת פנסיית נכות של ביטוח לאומי, מהווה אלטרנטיבה מספקת להכנסת המשפחה.
ולבסוף - צבירת סכום החסכון הרצוי לגיל פרישה. זו היא משימה קשה ביותר עבור כל מי שהכנסתו אינה יציבה וגבוהה. לדוגמא, אדם בעל הכנסה ממוצעת סבירה המושך את כספי הפיצויים כל פעם שהוא משנה את מקום עבודתו, יגיע לגיל פרישה עם סכום חסכון נמוך ובלתי מספיק. בעיה חמורה נוספת היא העובדה כי תכנון חסכון פנסיוני צריך להתחיל בגיל 25 – 30, אך בדרך כלל רק בסביבות גיל 50 האדם נותן את דעתו על ההערכות לגיל פרישה. מכאן שלא נותרו בידיו די שנים "לתקן" את מצבו. כבר פגשתי אנשים בני 50 שאמרו לי "עד עכשיו לא חסכנו כלום" והיו מוכנים להקצות מעתה ואילך תשלום חודשי גבוה, לדוגמא 1,500 ש"ח. כאשר הסברתי להם כי הקצאת סכום זה יבטיח פנסיה חודשית משוערת בסך 2,000 ש"ח בלבד, נפלו פניהם. אם כן – יש חשיבות רבה להערכות מוקדמת ולתכנון פנסיוני ארוך טווח.
ובכלל - נושא החסכון הפנסיוני הוא מורכב ומסובך ועוד נתייחס אליו בעתיד.
זאב רשף, עצמון
חזרה לכתבות
|
|
